סיום כתיבת הבלוג

מטלה זו של כתיבת בלוג עוררה בי תהיות ושאלות:

בלוג משלי?  מה יהיה כתוב בו?   מה אני בדיוק צריכה לעשות?  איך לכתוב ועל מה?

בכדי לעשות סדר בכל השאלות שהתרוצצו לי בראש,  ישבתי עם עצמי וחשבתי מה באמת מעניין אותי, מה הייתי רוצה לקרא ובאילו נושאים כדי לי להתמקד.  

             

וכך מצאתי את עצמי מחפשת כתבות בנושא חינוך ותקשוב, השפעתם על הנוער והחברה, הסכנות הטמונות באינטרנט, השפעתו החיובית והשלילית על חיינו כפרט, ועל חיינו ככלל. כמו כן כתבתי על חוויות שעברתי בקורסים השונים, ומצאתי כתבות מעניינות שנוגעות לי כאשת חינוך בחינוך הגופני.    

  

אך יותר מזה, כאימא לעתיד, נתקלתי בכתבות, בהן קיבלתי כלים הערות והארות, לגבי החינוך בארץ ואיזה חינוך ארצה לילדי ולי.                                                                          

אין ספק כי בלוג זה עורר בי את יצר הסקרנות לגבי מה שקורה בעולם, ובארצנו הקטנה, בתחום החינוך והתקשוב, וכיום אני יותר ערוכה ומוכנה לשינוי זה.

אלימות ובריונות ברשת

טכנולוגיית האינטרנט הובילה למהפכה תרבותית בחייהם של בני נוער בעשור האחרון. השימוש באינטרנט התרחב לממדים עצומים, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מסדר יומם של מרבית בני הנוער. הרשת משמשת אותם ללמידה, לצריכת מידע, ליצירת מידע ולטיפוח קשרים חברתיים. בסביבת האינטרנט יכולים בני הנוער להרגיש משוחררים, בוגרים, מוערכים וספונטנים. הריחוק הפיזי ברשת מאפשר סביבה היוצרת ביטוי רגשי מילולי רב יותר ואפשרות לאינטראקציות אינטימיות ולא פורמליות.                                                                                                      ואולם לצד התועלת שהאינטרנט מביא למתבגרים, הוא עלול להוות מקור להשפעה שלילית, להתנהגויות סיכון, להסרת גבולות ולחשיפה לתכנים פוגעים ומזיקים. אחת התופעות השליליות שילדים ובני נוער נחשפים אליהן בעת הגלישה באינטרנט היא אלימות ובריונות ברשת, תופעה שהתרחבה במידה ניכרת בעשור האחרון, ובה אתרכז בבלוג זה.

מילים פוגעות והרסניות, ברוב המקרים יותר ממכות פיזיות, בעיקר שהן מופצות ברשת וחשופות לעיני כל.

נידוי חברתי, השמצות, שקרים ועוד כל מיני תחלואות חברתיות הנכתבות ברשת, יוצרות משולש מסוכן של פוגע (זה שכתב), קרבן (זה שנכתבו עליו הדברים), והצופים, שזאת הצלע הכי מסוכנת, העדים נמצאים ברשת וצופים במסרים הנשלחים, בעוד שבאלימות פנים אל פנים העדים צופים פיזית במעשי האלימות. מספר העדים ברשת יכול להיות עצום, והפוטנציאל כמעט אין-סופי. כל מי שקיבל את המסר או נתקל בו יכול להפיץ אותו הלאה, ומספר הנחשפים למסר עולה ועולה. לעתים יש לעדים חלק פעיל במעשה האלימות, למשל הם מעבירים את המסרים או מגיבים "מאחורי הקלעים". העדים מתאפיינים לעתים בחשיפה גבוהה ללחץ קבוצתי, הם מושפעים מהתוקפים ורוצים להיות מוערכים בעיניהם ולהשתייך לקבוצה החזקה. כך, דרך הצטרפותם לתוקפים הם מעצימים את מעשי הבריונות.

דוגמא נוספת היא נידוי חברתי. למשל: כיתה שלמה שלא מאשרת חברות של ילד מסוים בפייסבוק.

ממחקרים שנערכו בשלוש השנים האחרונות בישראל (2008–2011) בקרב בני נוער בחטיבות ביניים עולה שכ־16% מבני הנוער חוו קורבנוּת ברשת וכ־32% הכירו מישהו שנפגע מאלימות ברשת. מבין הקורבנות מצאנו שכ־25% לא דיווחו לאיש על הפגיעה.

השפעותיה של אלימות ברשת

חוקרים תיארו את חוויית הקורבנות ברשת כטראומטית. השפעותיה השליליות הן פיזיות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות. הבריונות באינטרנט היא התנהגות אנטי־סוציאלית, והיא עלולה להחליש את האווירה בבית הספר ולערער אותה, להשפיע על ביצועיהם החברתיים והלימודיים של הקורבנות ושל התוקפים, לגרום לטראומה נפשית לקורבנות, ובמקרים קיצוניים מאוד גם להוביל להתאבדות.

הקורבנות לאלימות ברשת מדווחים על תחושת מצוקה ועל כך שמעשים אלו הותירו אותם כעוסים, פגועים, מבוהלים ומפוחדים. מחקרים מן העולם מראים שהתחומים המושפעים ביותר מאלימות ברשת הם התחום הלימודי והתחום החברתי רגשי.

בתחום הלימודי. פחד הקורבנות מתוקפים אנונימיים ברשת, שעשויים להיות חברים לכיתה, תלמידים מהשכבה או אפילו עדים וירטואליים מבית הספר, מסיח את דעתם ממטלות לימודיות. אווירה כזאת מפחיתה במידה רבה את יעילות הלמידה של הקורבנות. בדומה לאלימות מחוץ לרשת, גם האלימות באינטרנט קשורה לירידה בתפקוד הלימודי של הקורבן. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בירידה ניכרת בריכוז בכיתה ובבית, בירידה במוטיבציה ללימודים, בהישגים אקדמיים נמוכים, באי-רצון ללכת לבית הספר ובהיעדרויות תכופות.

אין ספק שמציאות כזאת מחייבת התערבות של מערכת החינוך. עליה לעצור את התופעה, לטפל בה ואף למגר אותה סופית.

ומה עושים?

נראה שנכון להמליץ על התערבות משולבת של בית הספר והמשפחה שתכלול שיחות הסברה, סדנאות לקידום המודעות, חיזוק הקשר לבית הספר ולסביבה החברתית של בני הגיל ועוד. נוסיף ונציין כי נמצא שילדים שהוריהם מפקחים על התנהלותם ברשת חושפים פחות מידע אישי, פחות מחפשים אתרים לא נאותים ונמנעים יותר משיחות עם זרים ברשת). גם למיקום המחשב המשמש לגלישה באינטרנט במקום מרכזי בבית יש חשיבות להפחתת הסיכון לקורבנוּת ברשת.

לסיכום, חשוב שהצוות החינוכי יכיר את המרחב המקוון על האינטראקציות הבין-אישיות הנוצרות בו ויבין אותו. כך, הצוות יוכל, בשילוב הגורמים האחרים, להדריך את המתבגרים לשימוש מושכל ברשת. 

מתוך המאמר "אלימות ובריונות ברשת - תמונת מצב" שפורסם בהד החינוך בתאריך 9.8.2011

http://www.blogmorim.co.il/?p=2947

ישיבה נכונה מול מחשב

היום התלמידים שלנו יושבים שעות רבות מול המחשב בבית ובביה"ס וכתוצאה מישיבה מרובה מול המחשב התלמידים נחשפים לפגיעות אורתופדיות רבות.

לי כמורה לחינוך גופני חשוב לשמור על בריאותם של תלמידי, אך חשוב מזה' חשוב לי ללמד אותם לשמור על יציבה נכונה וחיזוק שרירים, מתוך הנחה שיגדלו ויהפכו לעובדי היי טק  מנוונים.....

בפוסט זה אנסה למנות חלק מהבעיות שהתלמידים סובלים מהם ואיך שינוי דפוסי פעולה פשוטים יכולים לעזור להם.

נתחיל בבעיות בכפות הידיים הנובעות בעיקר משימוש ממושך ולא נכון במקלדת ובעכבר. בשימוש יומיומי במחשב, כפות הידיים נמצאות במנח של פשיטה לאחור ונשענות על המקלדת / השולחן. נוסף לכך, מנח זה חוזר על עצמו כשהיד על העכבר כך שנוצר לחץ מתמיד על שורש כף היד. בעבודה מול מחשב נוצר לחץ חיצוני על המקום בתוספת של חוסר תנועה לזמן ממושך כך ששילוב זה יוצר מצב של חוסר באספקת הדם אל העצב שגורם לנימול או הרדמות של כף היד או לכאבים ותחושה של "ידיים כבדות".

המפרק הבא הסובל משימוש ממושך במחשב הוא המרפק  והפתולוגיה הנפוצה בו היא "מרפק טניס". אנטומית, השרירים הפושטים את כף היד נאחזים במרפק בחלקו החיצוני. במקרים של הפעלת שרירים אלו ביתר עומס לאורך כל היום מול המחשב (בהקלדה/ שימוש בעכבר), נוצר מצב של שחיקת הגידים וזה מוביל לדלקת גידים. דלקת גידים במרפק גורמת לכאבים בתנועות שונות של כף היד. לעיתים אף נראה אודם או נפיחות מקומית ואפילו חוסר יכולת להזיז את היד בעקבות הכאב.

ומי הכי סובל? האיבר שמקשר את הכול - עמוד השדרה, ישיבה היא המנח היוצר את העומס הגבוה ביותר על חוליות עמוד השדרה והדיסקים הבין חולייתיים. ליושבים מול המחשב יש לרוב כאבים וחוסר נוחות בגוו התחתון ובצוואר אך גם בגוו האמצעי המאחד את עבודת השכמות, הכתפיים והגפיים העליונות. הכאבים שחשים נוצרים בין היתר מנוקשות שרירית שמקורה במנח קבוע ובחוסר התנועה לאורך זמן וגם מכך שאותם שרירים עובדים כל היום (הטרפז, השכמות וכו’) ללא גיוון תנועתי.

מה עושים ? מתחילים בארגון סביבת העבודה כמו משטחים רכים לתמיכה בשורש כף היד, ישיבה כשהאמות תמוכות, העיניים מביטות לשליש העליון של המסך וכו’ כפי שמתארת התמונה.

הפסקות יזומות, לנסות ולהימנע משהייה רציפה למשך שעות ואז לקחת הפסקה ארוכה אלא, לקחת הפסקות קצרות , לדוגמה: הפסקה מהקלדה ו/או החזקת העכבר לדקה או שתיים ולבצע מתיחות ותנועות שחרור לידיים לצוואר ולחגורת הכתפיים כל 30 דק’. הפסקה לגוו- לקום מהכיסא ל 2-3 דק’ ולהתמתח, ניתן לבצע תנועות בגוו לכל הכיוונים או פשוט ללכת קצת, זה יעשה את העבודה. מומלץ לעשות זאת פעם ב-40-60 דק’ של ישיבה רציפה.

כולי תקווה שתלמידי ישכילו להפנים את העצות שלי ויפעלו לשמירה על הגוף מפני פגיעות גופניות היום ובעתיד.

תקשוב בגני הילדים

כתבה שפורסמה בעיתון "ישראל היום" ב-16.8.2012, צדה את עיני: "חדש בגן: גננת מקוונת".                                                                                             
בתור סטודנטית לתקשוב ובעז"ה אימא בעתיד הקרוב, התעניינתי וקראתי את הכתבה בעניין ובסיפוק.                                                                                         

פרויקט חדש וייחודי בעיריית ירושלים בשיתוף משרד החינוך, קרן אתנה והסתדרות המורים תקים החל משנת הלימודים הקרובה פיילוט כחלק מפרוייקט  "מחשב לכל גננת". במסגרת היוזמה יקבלו 25 גננות בבירה מחשב נישא, והגן שלהן יצויד בתשתית מתוקשבת.
בנוסף הן יחוברו לשירות "גוגלה" עם כלים ממוחשבים המותאמים לגיל הרך, דוגמת מנוע חיפוש, מעבד תמלילים ודואר אלקטרוני מאובטח,  המותאמים במיוחד לילדים שטרם למדו קרוא וכתוב.                                      באמצעות המהלך החדש יוכלו הגננות לשלב בתוכנית הלימודים מקורות מידע דיגיטליים וייצוגים מתוקשבים  מוחשיים, שיסייעו לפתח מיומנויות שונות בקרב הילדים.   

בין מאמריי הקודמים בבלוג זה על "מדיניות התקשוב של ישראל", הצבעתי על חוסר תקציבים, מחשוב לוקה בחסר אם בכלל, ועל אי הכשרת מורים בנושא התקשוב. ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת, הרים את הכפפה, ובשיתוף משרד החינוך ועוד מס' גופים, הצליח להביא את העתיד לגני הילדים ושיפור איכות החינוך בעיר.             

אין זה חלום או אמירת סרק, מדיניות התקשוב יוצאת לדרך.....

tel-aviv.gov.il

בתי ספר פרטיים באנגליה

עם כישרון ואימון בספורט כל אחד יכול להיות ספורטאי. האמנם?

כתבה שפורסמה בכלכליסט, מדברת על מציאות אחרת. הפער המעמדי והכלכלי, מגיע בצורה מכוערת גם לספורט.

אין ספק שמי שבעל המאה הוא גם בעל הדעה, אבל מה לזה ולספורט ?

הקשר הוא פשוט מאוד. החינוך באנגליה, מתחלק לשניים: החינוך הפרטי והחינוך הציבורי.              החינוך הכי טוב, וביניהם גם החינוך הגופני, מופנה לחינוך הפרטי.            .         

החינוך הפרטי יקר מאוד, ואינו משרת אפילו חצי מהאוכלוסייה, רק 7 אחוזים לומדים בחינוך הפרטי. החינוך הציבורי שמשרת את רוב האוכלוסייה, סובל מחוסר תקציבים, ולמרות שהיו נסיונות לשקמו 

והובאו תקציבים ומאמנים טובים ועקב המצב הכלכלי, בוטל וקוצץ הכל.

באולימפיאדה האחרונה, זכו הבריטים במדליות בתחרויות השונות, כאשר שליש מהם היו ספורטאים שבאו מהחינוך הפרטי. בעבר, ענפי הספורט שזוהו עם החינוך הפרטי הם הענפים הבריטים המסורתיים: רכיבה על סוסים, חתירה, שיט. אך היום ספורטאים אילו חולשים גם על ענפי השחייה והטניס. 

         

אין ספק כי הכסף , הממון והפער המעמדי משתלט גם על הספורט, 

והיום בכדי  להיות ספורטאי טוב, מלבד כישרון, אימון, תזונה נכונה, דרוש לך משהו נוסף,        

הכי חשוב בעצם: כסף.

מתוך כתבה ששודרה בכלכליסט בתאריך 11.8.12

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3579716,00.html

מה אתה רוצה לעסוק שתהיה גדול?

לאחרונה נשמעה קריאה במערכת החינוך לצמצם את התחומים הנלמדים ולמקד את הבגרויות בתחומי המדעים המדויקים בלבד. 

                        

מהלך נבון או חיסול היצירתיות ?  יצירת דור משכיל או מתוסכל?

מאמרה של יולי תמיר:  מהות קודמת לעיסוק שפורסם בהד החינוך בתאריך 5/6/2012  מחדד את השאלה ומציג עוד דילמות ושאלות נוספות.

בעולם מתפתח כמו שלנו, בו הטכנולוגיה משתלטת על כל חלקה טובה, מוזזת לצד האומנות, התחום היצירתי והחשוב, הבונה יכולות וכישרונות אצל הילד.                

לא כולם מוכשרים לאמנות, נכון. אבל גם לא כולם כישרוניים ומתמצאים בתחומי המדעים הטהורים.

יצירת חברה הומוגנית, שתתמחה אך ורק בתחומי המדעים המדויקים, תחסל לחלוטין את היצירתיות, דהיינו האמנות. לא יהיה יותר צורך בצורפים, צלמים, ציירים ועוד... בחברה כזאת, יתקשו אנשים רבים למצוא תעסוקה, או דבר המתאים להם. דבר שייצור דור מתוסכל.

לכן, לפי דעתי, אפשר לפתח את תחום המדעים המדויקים והתאמתו לעולם הדיגיטלי שלנו, אך אל לנו לשכוח את האומנות, התבלין של החיים.

מדניות התקשוב של ישראל

במסגרת קורס "היבטים גלובליים של התקשוב" בהנחיית ד"ר חגית מישר טל וקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית ד"ר אתי כוכבי עסקנו בתכנית התקשוב של ישראל.                     

בהשוואה לארצות אחרות שעשו שינוי שאלתי את עצמי: ישראל והתכנית – שידוך מעניין.           

בואו נבחן את זה קצת...

אין ספק שהתכנית יפה, כוונותיה טובות ומרחיקות לכת.

אך .....  
              האם ישראל מוכנה לשינוי?    
                                האם ישראל יכולה לעשות שינוי?

במצב הקיים בהחלט לא!.

על מנת לעבור  "מהפך תקשובי" כזה, על מערכת החינוך הישראלית, להיערך לתהליך, ולבנות תכנית הכוללת תקציבים גדולים למחשוב ולהכשרת מורים ותלמידים.                                        

על המערכת להבין שהתקשוב הוא צורך לאומי בשמירת חוסנה של מדינת ישראל ומיצובה כמעצמה טכנולוגית והצבתה בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם.

ברגע שהמהפך יושלם נמצא את עצמינו כ"העם הדיגיטלי", ונעזוב סופית את הכינוי, שהוא שם שני לנו "עם הספר".

האם אנו מוכנים לזה, או רוצים את זה? לא בטוח...

מסמכים שונים שקשורים לנושא - 

1.  תוכנית הלאומית לחינוך

2.   התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 , מסמך אב , תשע"א - תשע"ב
3.   מדניות התקשוב של ישראל - ד"ר חגית מישר טל
4.   הכשרת מורים כמובילים מידה בסביבה מתוקשבת

מורים ותקשוב

לאחרונה יצא לי לדבר עם כמה מחברותי המורות על נושא התקשוב.

אני מלמדת בבי"ס ממלכתי דתי אולם רוב המורות והמורים הם חב"דניקים שלא כל כך
מחוברים לרשת, למרות שבית-הספר שלנו נכנס השנה לתוכנית התקשוב קצת קשה 
לרוב המורים להתחבר לנושא.

לכן החלטתי בפוסט הזה להעביר, בצורה קצת אחרת,  את ההרגשה של כמה 
ממורי בית הספר (חשוב לציין שלא כולם מרגישים ככה .... )

HTML5

 HTML5 כבר כאן וה-Web – כפי שאנו מכירים אותו עומד להשתנות.

HTML5 הוא אחד הנושאים הכי חמים בתקופה האחרונה ומעורר הרבה עניין, אך באותו זמן יש הרבה אי בהירות לגבי מה זה באמת אומר  ???

בפוסט זה אתייחס ל- HTML5  מנקודת מבטי בעקבות הקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות " בהנחיית ד"ר יאיר צדוק.

לפני הקורס לא הכרתי שפות לכתיבה ועיצוב אתרים, ובמשך        השיעורים נחשפתי והתעניינתי יותר ויותר בנושא זה וגיליתי עולם מלאו.        


גיליתי של HTML5  יש משמעות שונה עבור אנשים שונים – עבור אחד מדובר תגיות חדשות             כמו :header , div . body   לאחרים זה אומר כל מה שחדש ומעיין ב – Web ולאחרים כל מה שממומש בדפדפן אחד ובאחרים עדין לא.

ולי זה די ברור שה – HTML5 זה דבר עצום !!! הוא מכיל כ- 100 ספציפיקציות הקשורות לדור
הבא של טכנולוגיות ה- Web והשם HTML5 פשוט מאגד אותם ביחד. 
בפועל, HTML5 מאגד חידושים ב,  HTML:   ב ,  CSS  וב- JavaScript  שנועדו לאפשר
למפתחים לבנות את הדור הבא של אפליקציות ה – web.

והנה עוד קצת מידע על HTML5

חיפוש ברשת

לחפש מידע באינטרנט דבר קל או מסובך?.

להפתעתי גיליתי כמה הדבר מסובך, כשמדובר בחיפוש ממוקד   

והנה הראייה: בקורס היבטים גלובליים של התקשוב, בהנחית חגית מישר טל, נדרשנו לחקור את מדיניות התקשוב של המדינות השונות.                             

הקבוצה שלנו בחרה באוסטרליה ומכאן "החל הסיוט..." 

חיפשנו פשוט ומורכב: חיפוש לפי מילות מפתח שונות, ערכנו חיפושים באתרים הממשלתיים של ממשלת אוסטרליה ו"שרפנו" לא מעט שעות. ואז עלתה השאלה: איך מוצאים את המסמך הרשמי של ממשלת אוסטרליה ???

ואז הגעתי לתשובה: הסוד הוא בחיפוש -  צריך לדעת לחפש...   

יש המון מקורות מידע, שאפשר להגיע מהם למקורות מידע חדשים. חיפוש חופשי בגוגל גם עוזר, אבל צריך לדעת כיצד לחפש טוב, על מנת להגיע לתוצאות הרצויות, כי המידע הבא יכול לסייע מאוד.

הרעיון הוא להתעדכן כל הזמן באמצעות ניוזלטרים ו-RSSים וכמובן באמצעות רשתות חברתיות.

פתרון מצאתי אצל חברתי אורית שוורץ, אשר העלתה פוסט המדבר בדיוק על בעיה זו. היא מצאה ברשת קורס של גוגל שנקרא "בית-ספר לחיפוש" זוהי תוכנית לימודים שמטרתה לעזור לחפש מידע בצורה טובה ויעילה יותר באמצעות מנוע החיפוש שלה. התוכנית תכלול שישה שיעורים של 50 דקות, יחד עם פעילויות אינטראקטיביות ואלמנט חברתי. 

ואני אומרת שהרי בסופו של דבר ברור שאפשר למצוא את מה שמחפשים השאלה כמה זמן צריך להשקיע בחיפוש ואם אפשר להקל את החיפוש על ידי קורס מזורז אז אשרינו.

מתוך אתר :  logicping.co.il

                      

שילוב הטכנולוגיה בכיתה

לא פעם התלמידים משלבים את  טכנולוגיה בצורה חלקה יותר בחייהם מאשר המורים.

עם זאת לא כל התלמידים הם ילידים דיגיטאליים אבל הם מבינים את הערך המוסף שטכנולוגיה יכולה להוסיף לחייהם.

מורים רבים חושבים שלהקליד על ה- Smart Board  , להראות סרט  שקשור לנושא הנלמד או לבקש עבודה מודפסת הם למידה מתוקשבת, למעשה זה לא ממש נחשב, שילוב אמיתי של טכנולוגיה בבי"ס היא (לדוגמא) כאשר התלמיד בוחר להראות את מה שלמד באמצעות סרט שצילם, אינטגרציה אמיתית היא כאשר לתלמידים יש רעיונות  איך להשתמש בטכנולוגיה כדי להראות את הלמידה שלהם בכיתה ולא להקליד על נייר.

חלק מהמורים חשים כי שילוב הטכנולוגיה הוא אופציונאלי. שילוב הטכנולוגיה אינה אופציונאלית יותר. יש ללמד אותה כמו שמלמדים כיצד להשתמש בעיפרון. לא נוכל להפוך את התלמידים שלנו להיות לומדים מוצלחים מבלי ללמד אותם להשתמש בטכנולוגיה כמו שצריך.    

התפקיד שלנו כמורים לצייד את התלמידים בידע כמו: גלישה בטוחה, חיפוש נכון באינטרנט, איך להשתמש במחשבים באופן יעיל לחיים ואת כל שאר הדברים שהטכנולוגיה יכולה להציע לנו.

מורים רבים חושבים שיש להם בחירה בכיתה שלהם אם להשתמש בטכנולוגיה בכיתה אבל לצערי הבחירה היא כבר לא בידינו. כל בי"ס צריך טכנולוגיית אינטגרציה יעילה בתוכניות הלימודים, זה לא מה שאנחנו רוצים שהתלמידים ידעו אלה מה שהתלמידים צריכים לדעת !!!

איננו יכולים להרשות לעצמנו לא להתמקד בשילוב הטכנולוגיה הנכונה בבתי הספר. אנו חייבים לדעת כיצד להשתמש בכלים טכנולוגיים ללא פחד, כבוד, וביעילות. דברים שהמורים חייבים לנהוג לפיהם בכל תחום הוראה, אין תירוצים.

לפטופ לכל תלמיד - האם זה עוזר ???

מחשב לכל תלמיד היא מחשבה יפה, שאפתנית, שוויונית 
ואפילו  מהפכנית כהגדרתה, אך האם באמת היא הביאה לשינוי 
בהישגים הלימודיים של התלמידים?

מחקר חדש שאציג אותו כאן, יוכיח - שלא!.

ומהי הסיבה? – "המורים לא הודרכו".

פרויקט שאפתני בשם: One Laptop Per Child  (מחשב נייד לכל ילד), חילק בשנים האחרונות כמיליון לפטופים זולים לבתי ספר ברחבי העולם, שהמטרה ברורה, לפטופ הוא הפתרון לשיפור ההישגים הלימודיים של התלמידים!.מחקר חדש מטיל ספק בהנחת היסוד של הפרויקט, והנה הוא לפניכם.

בפרו ה- Inter-American-Development-Bank   העמיד במבחן את השפעת המחשבים על הישגי התלמידים, באופן הזה. במשך 15 חודשים בחן את השפעתם של המחשבים על 319 בתי ספר.

המסקנה שהגיעו אליה בעקבות בחינה מדוקדקת של הישגי התלמידים, היא שאין כל ראיה לכך שהמחשבים שיפרו את הדירוג של התלמידים במתמטיקה או בלימודי שפה. יתר על כן הוכח שהופעתם של המחשבים בחייהם הלימודיים של התלמידים לא גרמו לתלמידים להשקיע יותר זמן ויכולת בהכנת שיעורי בית ובקריאה.

למרות כל מה שנאמר, המגזין The Verge  מדווח כי להופעת המחשבים, ישנן תופעות חיוביות. נרשמה עליה חדה במספר התלמידים המצוידים במחשב (לפני הפרוייקט עמד היחס בין מחשבים לתלמידים על: מחשב ל-28 תלמידים, ואחרי הפרויקט מחשב אחד על 18).  כתוצאה מכך, התלמידים שולטים בכישורי מחשב בסיסיים, כמו עיבוד תמלילים. אך עם זאת, המחשבים לא שיפרו את כישורי הרשת של התלמידים, מסיבה פשוטה- לרובם המוחלט אין גישה לרשת.

לפי דעתי, "נתנו לחתול לשמור על השמנת".

לפני שמכניסים מחשבים לכיתות, ומפגישים את הילד עם העולם הממוחשב, באופן יום יומי, על פרויקט כזה היה בראש ובראשונה חובה להדריך את המורים איך לגשת לתלמידים, ואלו כלים לתת להם להתמודדות.

צריך להגיע לידי הבנה שהלפטופ אצל ילדים נחשב לצעצוע, לכלי להפעלת משחקים.  ולכן היה צריך להדריך את המורים בצורה כזאת, שיצליחו לעשות סוויצ'  אצל התלמידים ביחסם למחשב, ויתייחסו למחשב, כמקור מידע וכאמצעי למידה, האמור לקדם אותם בהישגיהם הלימודיים.

רק אם המורים עצמם יצליחו להטמיע מסר זה בתוכם, ע"י הדרכה נכונה שיקבלו מהאנשים, שמפעילים את הפרוייקט "מחשב לכל ילד", יצליחו התלמידים לראות בלפטופ או במחשב, כלי עזר לקידום לימודי ולא צעצוע להפעלת משחקים.

פוסט סיכום ורפלקציה

יש לי בלוג משלי, דבר חדש לי, מעניין לי ומתאים לי כאשת חינוך.

הדבר ממש לא היה לי קל, זה הכריח אותי לחפש מאמרים בכל מיני אתרים, שספק אם הייתי מתעניינת בהם ללא המשימה הזאת.

מכיוון שהנושא מאוד ממוקד ומיוחד, יש הרבה חומרים עליו והמון מאמרים בנושא, דבר שגרם לי לנבור באתרים ולחפש מידע.

קריאה ונבירה במאמרים שאספתי לבסוף, גרם לי יותר להתעניין בהשפעת התקשוב עלי, על תלמידי, על סביבתי הקרובה, כמו האחיינים שלי, אחיותיי ואפילו הורי.

אין ספק שמהפכת התקשוב משפיעה על כולם. בני 60+ משוטטים באינטרנט ובפייסבוק. האחיינים הצעירים שלי אלופי המחשב, האינטרנט, הטוויטר ועוד אלפי דברים.

הודות לסביבה הקרובה לי, למדתי שיש קשר חזק וישיר בין התקשוב למין האנושי, ובכל הגילאים, קל וחומר לתלמידים במערכת החינוך.

ואכן בבלוג שלי העליתי נקודות חשובות בין הקשר הבלתי אמצעי בין התלמידים לבין הסביבה הממוחשבת. התלמיד רוב הזמן נמצא ברשתות חברתיות, הוא חשוף לתגליות ומשחקי מחשב שונים, הוא מתעניין  בגאדג'טים שונים, מברר, רוכש ומה לא?

על מערכת החינוך לא להישאר מאחור, ולהתאים את עצמה למציאות המשתנה.

ואמנם, בקריאה רציפה בבלוג שלי, ניתן לראות את הקשר בין החינוך לטכנולוגיות השונות, ומגוון הנושאים בהם טיפלתי, שלכולם מכנה אחד משותף: התאמת מערכת החינוך למציאות הדיגיטלית המתפתחת.

דרך רשתות חברתיות, אולימפיאדות ממוחשבות, מחאה חברתית ומכלול נושאים, ניסיתי להעביר את המהפך הדיגיטלי המשתלט על חיינו.

סמסטר שלם מאחורי, אך לא הבלוג.

אנסה בהמשך גם להעלות עוד מאמרים ורעיונות שיעניינו אותי ויתקשרו לנושא המעניין הזה.

להתראות בבלוג של יעל...