מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא

מחקרים מכל קצוות הקשת טוענים שטכנולוגיה וחינוך לא הולך ביחד. הסיבות רבות ומגוונות וכוללות בין היתר "מערכת מיושנת וקשיחה שמתנגדת לשינויים".

נשאלת השאלה מדוע הבנקים, חברות פרטיות ומשרדי ממשלה כן מצליחים בהטמעת טכנולוגיה חדשנית בעוד מערכת החינוך (בכל העולם) לא מצליחה.

התשובה לדעתי טמונה בסוג הארגון. ניתן לחלק ארגונים או אנשים למספר קטגוריות באימוץ טכנולוגיה כאשר אחת מהן היא early adopters בדרך כלל הסוג הזה הינם אנשים או ארגונים בעלי אוריינטציה טכנולוגית, מוכנים להתמודד עם הקשיים הנובעים מחוסר הבשלות של הטכנולוגיה (אולי להפך הם מחפשים את האתגרים הללו) וברגע שיש רמזים על הדור הבא הם כבר שם. בית הספר לא מתאים לפרופיל הנ"ל, אין לו את הדחף או האנשים שמסוגלים להתמודד עם הטכנולוגיה הלא בשלה ולכן הקשיים מרפים את ידי העוסקים במלאכה והטכנולוגיה הבאה הינה קרש הצלה שמחפה על הכישלון של הקודם.

למיטב ידיעתי רוב הארגונים מחכים עד שהטכנולוגיה תבשיל בטרם נכנסים להשקעות ענק ולעיתים יעשו פיילוטים שיבחנו טכנולוגיה שטרם בשלה. ניקח לדוגמא את הבנקים, אין שום דבר חדשני במה שהם עושים, הסיבה שזה מצליח היא כי הם מתמידים כל הזמן באותו כיוון ולא מתייאשים גם כשזה לא עובד בפעם הראשונה. התוצאה היא שלאורך זמן קיימת התקדמות אמיתית בבנקים ואי אפשר להשוות בנק לפני 30 שנה לבנק היום.

משום מה מערכת החינוך שנחשבת לשמרנית מתלהבת בקלות וקופצת מטכנולוגיה לטכנולוגיה - וזה לדעתי נושא למחקר נפרד. 

האולימפיאדה החברתית הראשונה

כמורה לחינוך גופני וכספורטאית בנשמתי, התעניינתי באתר כלכליסט, בחידושים הטכנולוגיים האחרונים לקראת האולימפיאדה הקרובה בלונדון.

את עיני "צדה" הכתבה הזאת: "הוועד האולימפי מצטרף למהפכת המדיה החברתית: השיק אתר שיאפשר לגולשים לעמוד בקשר עם משתתפי המשחקים שייערכו הקיץ בלונדון, וגם עם ספורטאי עבר ידועים כמו מוחמד עלי".

עבר, הווה ועתיד, כולם באתר אחד.

כמורה לחינוך גופני, אני חושבת שבעידן המודרני בו המדיה ובראשה האינטרנט, תופסים חלק מכריע בחייהם של הנוער, רואה אני במהלך זה צעד חשוב בקירוב בני הנוער לספורטאים שהם מעריצים. האתר  The OlympicAthletes' Hub מספק גישה ישירה לפרופילים של הספורטאים בפייסבוק ובטוויטר עם אפשרות לעקוב אחריהם בזמן אמת במהלך האולימפיאדה.

פלטפורמה חדשה זו לספורטאים ולמעריצים, מאפשרת לקדם את הערכים האולימפיים של: אחווה, כבוד ומצוינות, ערכים שאני כמורה לחינוך גופני מאמינה בהם ומעבירה אותם לתלמידי.

מצד שני, האתר יחשוף את בני הנוער לספורטאי עבר מאולימפיאדות קודמות, אשר הגיעו להישגים גדולים והם פחות מוכרים ופחות מדברים עליהם בחיי היום-יום.

לצערי אף ספורטאי ישראלי אינו נמצא ברשימת מאה הפופולאריים ביותר, אבל כולי תקווה שיום אחד גם זה יקרה.

חינוך אנתרופוסופי

במהלך חופשת הפסח נפגשתי עם חבר טוב שמלמד בבי"ס אנתרופוסופי ולאחר שיחה שבה סיפר לי על עבודתו עניין אותי לדעת איך התקשוב, אם בכלל, נכלל באורח חייהם ובשיטת הלימוד שלהם.

תחילה אציג את הרעיון שעומד מאחורי שיטת חינוך זו : שיטת חינוך ולדורף גובשה בתחילת המאה על ידי המחנך, הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר. חינוך ולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של שטיינר. פסיכולוגיה זו רואה את הילד כישות מתפתחת. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות.
הגישה הכוללת לילד, תכניות לימודים, מתודות ודרכי לימוד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית הספר – מכוונים לתת תשובה לשלבי ההתפתחות השונים בהם נמצא הילד, בלי להאיץ את התפתחותו.
יסוד נוסף בעל חשיבות רבה בחינוך ולדורף הוא ההתייחסות, בכל שלב ושלב, לילד כאל שלמות, כאל ישות רבת פנים, ישות מגוונת ובעלת איכויות רבות ושונות. התלמיד מכוון לעשייה בתחומי המלאכות, האמנות והלמידה העיונית. הילד שר, מנגן, מצייר, רוקד ומפסל כחלק מהעשייה החינוכית

לשאלתי כיצד הם מתמודדים עם הטכנולוגיה, והמחשוב הוא ענה לי שההתמודדות עם הטכנולוגיה המודרנית בתחום התקשורת והמחשוב, אינה מתבטאת ביכולת להפעיל מכשירים מבחינה טכנית או ביכולת להשתמש בהם או בשאלה כיצד "לא לפחד" מהם. יכולות אלה אינן מהוות בעיה לכל אדם ממוצע שגדל בתרבות המערבית. הבעיה מתמקדת ביכולת להתמודד עם תוצאות הלוואי של טכנולוגיה זו: היצף של ידע ואינפורמציה, ניכור, שינויים פנימיים באישיות, התמכרות לרעש תמידי ובמקרים מסוימים גם נזקים למערכת העצבים. גם אנשים מבוגרים מתקשים לעתים קרובות להתמודד עם תופעות אלו. יכולתו של הילד להתמודד אתן קטנה פי כמה מזו של המבוגר, ועקב העובדה שהילד נמצא בתהליך עיצוב מתמיד מבחינה רוחנית, מנטאלית וגופנית, הנזק שנגרם כתוצאה מחשיפה למוצרים טכנולוגיים כמו טלוויזיה ומחשב, עשוי להיות בלתי הפיך.

לדעתו, כדי לאפשר לילד להיות, כאדם מבוגר, ידיד של המציאות המודרנית ולא עבד לה, כדי לתת לו את יכולת העמידה, את הכוח הפנימי לשפוט מציאות זו באופן הנכון, עלינו לאפשר לו בגיל צעיר פיתוח חוט שדרה פנימי שיספק לו את הבסיס שיאפשר לו לעמוד כנגד תופעות כמו ההתמכרות לטלוויזיה ולמחשב. חוט שדרה זה הוא תנאי להשתלבות נכונה במציאות המודרנית ולשימוש באמצעי הטכנולוגיה תוך הימנעות מתופעות הלוואי שלהם.

ואני אומרת שהכול עניין של השקפת עולם וחינוך, יתכן מאוד ששיטת וולדורף הינה שיטה מעולה אך קיימות עוד שיטות מצוינות ואנו כהורים צריכים למצא את הדרך הטובה ביותר להעניק חינוך טוב לילדינו כי בסופו של דבר מה שקובע זה לא השיטה אלא הנתונים הטבעיים שיש לכל ילד. 


(כמובן שלחינוך האנתרופוסופי יש עוד הרבה צדדים אבל אני התמקדתי בנושא התקשוב והטכנולוגיה ואיך היא באה לידי ביטוי בשיטת חינוך זו)