סיום כתיבת הבלוג

מטלה זו של כתיבת בלוג עוררה בי תהיות ושאלות:

בלוג משלי?  מה יהיה כתוב בו?   מה אני בדיוק צריכה לעשות?  איך לכתוב ועל מה?

בכדי לעשות סדר בכל השאלות שהתרוצצו לי בראש,  ישבתי עם עצמי וחשבתי מה באמת מעניין אותי, מה הייתי רוצה לקרא ובאילו נושאים כדי לי להתמקד.  

             

וכך מצאתי את עצמי מחפשת כתבות בנושא חינוך ותקשוב, השפעתם על הנוער והחברה, הסכנות הטמונות באינטרנט, השפעתו החיובית והשלילית על חיינו כפרט, ועל חיינו ככלל. כמו כן כתבתי על חוויות שעברתי בקורסים השונים, ומצאתי כתבות מעניינות שנוגעות לי כאשת חינוך בחינוך הגופני.    

  

אך יותר מזה, כאימא לעתיד, נתקלתי בכתבות, בהן קיבלתי כלים הערות והארות, לגבי החינוך בארץ ואיזה חינוך ארצה לילדי ולי.                                                                          

אין ספק כי בלוג זה עורר בי את יצר הסקרנות לגבי מה שקורה בעולם, ובארצנו הקטנה, בתחום החינוך והתקשוב, וכיום אני יותר ערוכה ומוכנה לשינוי זה.

אלימות ובריונות ברשת

טכנולוגיית האינטרנט הובילה למהפכה תרבותית בחייהם של בני נוער בעשור האחרון. השימוש באינטרנט התרחב לממדים עצומים, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מסדר יומם של מרבית בני הנוער. הרשת משמשת אותם ללמידה, לצריכת מידע, ליצירת מידע ולטיפוח קשרים חברתיים. בסביבת האינטרנט יכולים בני הנוער להרגיש משוחררים, בוגרים, מוערכים וספונטנים. הריחוק הפיזי ברשת מאפשר סביבה היוצרת ביטוי רגשי מילולי רב יותר ואפשרות לאינטראקציות אינטימיות ולא פורמליות.                                                                                                      ואולם לצד התועלת שהאינטרנט מביא למתבגרים, הוא עלול להוות מקור להשפעה שלילית, להתנהגויות סיכון, להסרת גבולות ולחשיפה לתכנים פוגעים ומזיקים. אחת התופעות השליליות שילדים ובני נוער נחשפים אליהן בעת הגלישה באינטרנט היא אלימות ובריונות ברשת, תופעה שהתרחבה במידה ניכרת בעשור האחרון, ובה אתרכז בבלוג זה.

מילים פוגעות והרסניות, ברוב המקרים יותר ממכות פיזיות, בעיקר שהן מופצות ברשת וחשופות לעיני כל.

נידוי חברתי, השמצות, שקרים ועוד כל מיני תחלואות חברתיות הנכתבות ברשת, יוצרות משולש מסוכן של פוגע (זה שכתב), קרבן (זה שנכתבו עליו הדברים), והצופים, שזאת הצלע הכי מסוכנת, העדים נמצאים ברשת וצופים במסרים הנשלחים, בעוד שבאלימות פנים אל פנים העדים צופים פיזית במעשי האלימות. מספר העדים ברשת יכול להיות עצום, והפוטנציאל כמעט אין-סופי. כל מי שקיבל את המסר או נתקל בו יכול להפיץ אותו הלאה, ומספר הנחשפים למסר עולה ועולה. לעתים יש לעדים חלק פעיל במעשה האלימות, למשל הם מעבירים את המסרים או מגיבים "מאחורי הקלעים". העדים מתאפיינים לעתים בחשיפה גבוהה ללחץ קבוצתי, הם מושפעים מהתוקפים ורוצים להיות מוערכים בעיניהם ולהשתייך לקבוצה החזקה. כך, דרך הצטרפותם לתוקפים הם מעצימים את מעשי הבריונות.

דוגמא נוספת היא נידוי חברתי. למשל: כיתה שלמה שלא מאשרת חברות של ילד מסוים בפייסבוק.

ממחקרים שנערכו בשלוש השנים האחרונות בישראל (2008–2011) בקרב בני נוער בחטיבות ביניים עולה שכ־16% מבני הנוער חוו קורבנוּת ברשת וכ־32% הכירו מישהו שנפגע מאלימות ברשת. מבין הקורבנות מצאנו שכ־25% לא דיווחו לאיש על הפגיעה.

השפעותיה של אלימות ברשת

חוקרים תיארו את חוויית הקורבנות ברשת כטראומטית. השפעותיה השליליות הן פיזיות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות. הבריונות באינטרנט היא התנהגות אנטי־סוציאלית, והיא עלולה להחליש את האווירה בבית הספר ולערער אותה, להשפיע על ביצועיהם החברתיים והלימודיים של הקורבנות ושל התוקפים, לגרום לטראומה נפשית לקורבנות, ובמקרים קיצוניים מאוד גם להוביל להתאבדות.

הקורבנות לאלימות ברשת מדווחים על תחושת מצוקה ועל כך שמעשים אלו הותירו אותם כעוסים, פגועים, מבוהלים ומפוחדים. מחקרים מן העולם מראים שהתחומים המושפעים ביותר מאלימות ברשת הם התחום הלימודי והתחום החברתי רגשי.

בתחום הלימודי. פחד הקורבנות מתוקפים אנונימיים ברשת, שעשויים להיות חברים לכיתה, תלמידים מהשכבה או אפילו עדים וירטואליים מבית הספר, מסיח את דעתם ממטלות לימודיות. אווירה כזאת מפחיתה במידה רבה את יעילות הלמידה של הקורבנות. בדומה לאלימות מחוץ לרשת, גם האלימות באינטרנט קשורה לירידה בתפקוד הלימודי של הקורבן. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בירידה ניכרת בריכוז בכיתה ובבית, בירידה במוטיבציה ללימודים, בהישגים אקדמיים נמוכים, באי-רצון ללכת לבית הספר ובהיעדרויות תכופות.

אין ספק שמציאות כזאת מחייבת התערבות של מערכת החינוך. עליה לעצור את התופעה, לטפל בה ואף למגר אותה סופית.

ומה עושים?

נראה שנכון להמליץ על התערבות משולבת של בית הספר והמשפחה שתכלול שיחות הסברה, סדנאות לקידום המודעות, חיזוק הקשר לבית הספר ולסביבה החברתית של בני הגיל ועוד. נוסיף ונציין כי נמצא שילדים שהוריהם מפקחים על התנהלותם ברשת חושפים פחות מידע אישי, פחות מחפשים אתרים לא נאותים ונמנעים יותר משיחות עם זרים ברשת). גם למיקום המחשב המשמש לגלישה באינטרנט במקום מרכזי בבית יש חשיבות להפחתת הסיכון לקורבנוּת ברשת.

לסיכום, חשוב שהצוות החינוכי יכיר את המרחב המקוון על האינטראקציות הבין-אישיות הנוצרות בו ויבין אותו. כך, הצוות יוכל, בשילוב הגורמים האחרים, להדריך את המתבגרים לשימוש מושכל ברשת. 

מתוך המאמר "אלימות ובריונות ברשת - תמונת מצב" שפורסם בהד החינוך בתאריך 9.8.2011

http://www.blogmorim.co.il/?p=2947

ישיבה נכונה מול מחשב

היום התלמידים שלנו יושבים שעות רבות מול המחשב בבית ובביה"ס וכתוצאה מישיבה מרובה מול המחשב התלמידים נחשפים לפגיעות אורתופדיות רבות.

לי כמורה לחינוך גופני חשוב לשמור על בריאותם של תלמידי, אך חשוב מזה' חשוב לי ללמד אותם לשמור על יציבה נכונה וחיזוק שרירים, מתוך הנחה שיגדלו ויהפכו לעובדי היי טק  מנוונים.....

בפוסט זה אנסה למנות חלק מהבעיות שהתלמידים סובלים מהם ואיך שינוי דפוסי פעולה פשוטים יכולים לעזור להם.

נתחיל בבעיות בכפות הידיים הנובעות בעיקר משימוש ממושך ולא נכון במקלדת ובעכבר. בשימוש יומיומי במחשב, כפות הידיים נמצאות במנח של פשיטה לאחור ונשענות על המקלדת / השולחן. נוסף לכך, מנח זה חוזר על עצמו כשהיד על העכבר כך שנוצר לחץ מתמיד על שורש כף היד. בעבודה מול מחשב נוצר לחץ חיצוני על המקום בתוספת של חוסר תנועה לזמן ממושך כך ששילוב זה יוצר מצב של חוסר באספקת הדם אל העצב שגורם לנימול או הרדמות של כף היד או לכאבים ותחושה של "ידיים כבדות".

המפרק הבא הסובל משימוש ממושך במחשב הוא המרפק  והפתולוגיה הנפוצה בו היא "מרפק טניס". אנטומית, השרירים הפושטים את כף היד נאחזים במרפק בחלקו החיצוני. במקרים של הפעלת שרירים אלו ביתר עומס לאורך כל היום מול המחשב (בהקלדה/ שימוש בעכבר), נוצר מצב של שחיקת הגידים וזה מוביל לדלקת גידים. דלקת גידים במרפק גורמת לכאבים בתנועות שונות של כף היד. לעיתים אף נראה אודם או נפיחות מקומית ואפילו חוסר יכולת להזיז את היד בעקבות הכאב.

ומי הכי סובל? האיבר שמקשר את הכול - עמוד השדרה, ישיבה היא המנח היוצר את העומס הגבוה ביותר על חוליות עמוד השדרה והדיסקים הבין חולייתיים. ליושבים מול המחשב יש לרוב כאבים וחוסר נוחות בגוו התחתון ובצוואר אך גם בגוו האמצעי המאחד את עבודת השכמות, הכתפיים והגפיים העליונות. הכאבים שחשים נוצרים בין היתר מנוקשות שרירית שמקורה במנח קבוע ובחוסר התנועה לאורך זמן וגם מכך שאותם שרירים עובדים כל היום (הטרפז, השכמות וכו’) ללא גיוון תנועתי.

מה עושים ? מתחילים בארגון סביבת העבודה כמו משטחים רכים לתמיכה בשורש כף היד, ישיבה כשהאמות תמוכות, העיניים מביטות לשליש העליון של המסך וכו’ כפי שמתארת התמונה.

הפסקות יזומות, לנסות ולהימנע משהייה רציפה למשך שעות ואז לקחת הפסקה ארוכה אלא, לקחת הפסקות קצרות , לדוגמה: הפסקה מהקלדה ו/או החזקת העכבר לדקה או שתיים ולבצע מתיחות ותנועות שחרור לידיים לצוואר ולחגורת הכתפיים כל 30 דק’. הפסקה לגוו- לקום מהכיסא ל 2-3 דק’ ולהתמתח, ניתן לבצע תנועות בגוו לכל הכיוונים או פשוט ללכת קצת, זה יעשה את העבודה. מומלץ לעשות זאת פעם ב-40-60 דק’ של ישיבה רציפה.

כולי תקווה שתלמידי ישכילו להפנים את העצות שלי ויפעלו לשמירה על הגוף מפני פגיעות גופניות היום ובעתיד.

תקשוב בגני הילדים

כתבה שפורסמה בעיתון "ישראל היום" ב-16.8.2012, צדה את עיני: "חדש בגן: גננת מקוונת".                                                                                             
בתור סטודנטית לתקשוב ובעז"ה אימא בעתיד הקרוב, התעניינתי וקראתי את הכתבה בעניין ובסיפוק.                                                                                         

פרויקט חדש וייחודי בעיריית ירושלים בשיתוף משרד החינוך, קרן אתנה והסתדרות המורים תקים החל משנת הלימודים הקרובה פיילוט כחלק מפרוייקט  "מחשב לכל גננת". במסגרת היוזמה יקבלו 25 גננות בבירה מחשב נישא, והגן שלהן יצויד בתשתית מתוקשבת.
בנוסף הן יחוברו לשירות "גוגלה" עם כלים ממוחשבים המותאמים לגיל הרך, דוגמת מנוע חיפוש, מעבד תמלילים ודואר אלקטרוני מאובטח,  המותאמים במיוחד לילדים שטרם למדו קרוא וכתוב.                                      באמצעות המהלך החדש יוכלו הגננות לשלב בתוכנית הלימודים מקורות מידע דיגיטליים וייצוגים מתוקשבים  מוחשיים, שיסייעו לפתח מיומנויות שונות בקרב הילדים.   

בין מאמריי הקודמים בבלוג זה על "מדיניות התקשוב של ישראל", הצבעתי על חוסר תקציבים, מחשוב לוקה בחסר אם בכלל, ועל אי הכשרת מורים בנושא התקשוב. ראש עיריית ירושלים מר ניר ברקת, הרים את הכפפה, ובשיתוף משרד החינוך ועוד מס' גופים, הצליח להביא את העתיד לגני הילדים ושיפור איכות החינוך בעיר.             

אין זה חלום או אמירת סרק, מדיניות התקשוב יוצאת לדרך.....

tel-aviv.gov.il

בתי ספר פרטיים באנגליה

עם כישרון ואימון בספורט כל אחד יכול להיות ספורטאי. האמנם?

כתבה שפורסמה בכלכליסט, מדברת על מציאות אחרת. הפער המעמדי והכלכלי, מגיע בצורה מכוערת גם לספורט.

אין ספק שמי שבעל המאה הוא גם בעל הדעה, אבל מה לזה ולספורט ?

הקשר הוא פשוט מאוד. החינוך באנגליה, מתחלק לשניים: החינוך הפרטי והחינוך הציבורי.              החינוך הכי טוב, וביניהם גם החינוך הגופני, מופנה לחינוך הפרטי.            .         

החינוך הפרטי יקר מאוד, ואינו משרת אפילו חצי מהאוכלוסייה, רק 7 אחוזים לומדים בחינוך הפרטי. החינוך הציבורי שמשרת את רוב האוכלוסייה, סובל מחוסר תקציבים, ולמרות שהיו נסיונות לשקמו 

והובאו תקציבים ומאמנים טובים ועקב המצב הכלכלי, בוטל וקוצץ הכל.

באולימפיאדה האחרונה, זכו הבריטים במדליות בתחרויות השונות, כאשר שליש מהם היו ספורטאים שבאו מהחינוך הפרטי. בעבר, ענפי הספורט שזוהו עם החינוך הפרטי הם הענפים הבריטים המסורתיים: רכיבה על סוסים, חתירה, שיט. אך היום ספורטאים אילו חולשים גם על ענפי השחייה והטניס. 

         

אין ספק כי הכסף , הממון והפער המעמדי משתלט גם על הספורט, 

והיום בכדי  להיות ספורטאי טוב, מלבד כישרון, אימון, תזונה נכונה, דרוש לך משהו נוסף,        

הכי חשוב בעצם: כסף.

מתוך כתבה ששודרה בכלכליסט בתאריך 11.8.12

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3579716,00.html

מה אתה רוצה לעסוק שתהיה גדול?

לאחרונה נשמעה קריאה במערכת החינוך לצמצם את התחומים הנלמדים ולמקד את הבגרויות בתחומי המדעים המדויקים בלבד. 

                        

מהלך נבון או חיסול היצירתיות ?  יצירת דור משכיל או מתוסכל?

מאמרה של יולי תמיר:  מהות קודמת לעיסוק שפורסם בהד החינוך בתאריך 5/6/2012  מחדד את השאלה ומציג עוד דילמות ושאלות נוספות.

בעולם מתפתח כמו שלנו, בו הטכנולוגיה משתלטת על כל חלקה טובה, מוזזת לצד האומנות, התחום היצירתי והחשוב, הבונה יכולות וכישרונות אצל הילד.                

לא כולם מוכשרים לאמנות, נכון. אבל גם לא כולם כישרוניים ומתמצאים בתחומי המדעים הטהורים.

יצירת חברה הומוגנית, שתתמחה אך ורק בתחומי המדעים המדויקים, תחסל לחלוטין את היצירתיות, דהיינו האמנות. לא יהיה יותר צורך בצורפים, צלמים, ציירים ועוד... בחברה כזאת, יתקשו אנשים רבים למצוא תעסוקה, או דבר המתאים להם. דבר שייצור דור מתוסכל.

לכן, לפי דעתי, אפשר לפתח את תחום המדעים המדויקים והתאמתו לעולם הדיגיטלי שלנו, אך אל לנו לשכוח את האומנות, התבלין של החיים.

מדניות התקשוב של ישראל

במסגרת קורס "היבטים גלובליים של התקשוב" בהנחיית ד"ר חגית מישר טל וקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות" בהנחיית ד"ר אתי כוכבי עסקנו בתכנית התקשוב של ישראל.                     

בהשוואה לארצות אחרות שעשו שינוי שאלתי את עצמי: ישראל והתכנית – שידוך מעניין.           

בואו נבחן את זה קצת...

אין ספק שהתכנית יפה, כוונותיה טובות ומרחיקות לכת.

אך .....  
              האם ישראל מוכנה לשינוי?    
                                האם ישראל יכולה לעשות שינוי?

במצב הקיים בהחלט לא!.

על מנת לעבור  "מהפך תקשובי" כזה, על מערכת החינוך הישראלית, להיערך לתהליך, ולבנות תכנית הכוללת תקציבים גדולים למחשוב ולהכשרת מורים ותלמידים.                                        

על המערכת להבין שהתקשוב הוא צורך לאומי בשמירת חוסנה של מדינת ישראל ומיצובה כמעצמה טכנולוגית והצבתה בשורה אחת עם המדינות המתקדמות בעולם.

ברגע שהמהפך יושלם נמצא את עצמינו כ"העם הדיגיטלי", ונעזוב סופית את הכינוי, שהוא שם שני לנו "עם הספר".

האם אנו מוכנים לזה, או רוצים את זה? לא בטוח...

מסמכים שונים שקשורים לנושא - 

1.  תוכנית הלאומית לחינוך

2.   התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 , מסמך אב , תשע"א - תשע"ב
3.   מדניות התקשוב של ישראל - ד"ר חגית מישר טל
4.   הכשרת מורים כמובילים מידה בסביבה מתוקשבת